 |
 |
הדלקת נרות חנוכה במקלט | ידידות וידידים יקרים, בחג החנוכה הזה אנו מתרגשות לשתף את דבריה של ישראלה, בוגרת התכניות שלנו, אותם נשאה בחודש שעבר, באירוע ההתרמה השנתי של "אישה לאישה".
אנו מקוות שתקבלו השראה מסיפור הגבורה שלה ומהמסר שלו של אור ותקווה. איחולים לשנה אזרחית טובה! |
 |
"הערב הזה עוסק בחיבור ועידוד. בהקשבה, ובידיעה שאנחנו לא לבד במסע להחלמה.
אני ישראלה, אישה נפגעת אלימות, יוצאת מקלט, בת 33, אם חד הורית לשתי בנות. לפני כמעט ארבע שנים לקחתי החלטה שהייתה גורלית לי ולבנות שלי: החלטתי לצאת לחופש!
חייתי עם אדם שחשבתי שאני מכירה. לאחר החתונה השינוי התחיל. הכלא הזה! שבחיים לא חשבתי שאכנס אליו, גם לא בעוד מיליון שנה. חייתי עם אדם שלקח כל סמכות שהייתה לי על עצמי, הרחיק אותי מהחברות, משפחה, עבודה. היה אסור לי לנהל שיח רגיל עם אף בן אדם שהוא לא הוא.
נכנסתי להריון ראשון והכל היה נראה ורוד, לאבי דאבי. ההיריון השני כבר לא נראה כך: הרבה מריבות, צעקות, השפלות, קללות. כל דבר קטן שהיה קורה – זה היה טריגר לריב. תודה לה' נולדה עוד בת. בזכותה הצלחתי לאזור כוחות חדשים – שבועיים אחרי הלידה – ולקבל צו הרחקה, כי שוב מצא טריגר לריב, ושוב קילל, השפיל ואיים שיהרוג אותי ויחתוך אותי לחתיכות ויקבור אותי ליד אמא שלי. חשבתי שהצו יעזור, אבל לא זה לא עזר. חודש אחרי שחזר – חזר לאותו מסלול.
כשכבר לא עמדתי בכל המריבות, והגעתי למצב שאני לא מצליחה לתפקד, הבנתי שזהו, אני צריכה להציל את עצמי ואת הבנות. הלכתי לרווחה וביקשתי עזרה. בהתחלה התביישתי ופחדתי – לא ידעתי מה זה מקלט. זה היה נשמע מאוד מפחיד, רק לשמוע את המילה 'מקלט'. לא הייתה כל כך ברירה. העדפתי ללכת לשם ולהתחיל מחדש. |
 |
בצילום: הדלקת נרות חנוכה במקלט |
יצאתי מהבית עם תיק גב שמכיל כמה בגדים לבנות והכל נישאר בבבית. הגענו למקלט. לא אשכח את הרגע הזה בחיים: אנחנו בפתח הדלת, פותחת לנו הרכזת ואני עומדת שפופה, רזה מאוד, פנים נפולות, עיניים אדומות מבכי שלא פוסק, מחזיקה ידיים לבנות – והיא מקבלת אותנו בזרועות פתוחות. אנחנו נכנסות ולא יודעות מה יהיה, אבל אני יודעת שמהרגע שנכנסנו לבית – מפה אני רק עולה – עושה כל מה שצריך כדי להחזיק מעמד, בשבילי ובשביל הבנות.
היה קשה, אפילו מאוד קשה. שמונה חודשים הייתי במקלט. שמונה חודשים אינטנסיביים ביותר, של טיפולים, לי ולבנות. מסע עם עליות וירידות. עברו שמונה חודשים והגיע זמן פרידה, וכמה שונה הייתי ביום הפרידה: גב זקוף, ראש מורם. השינוי הזה שעברתי במקלט, ואוו. כמה כלים, כמה עזרה, הכל לקחתי איתי.
ואז שוב מעבר. מפחיד, אבל שמח. שמח – כי זה מעבר לעצמאות, לבד עם הבנות. הצטרפנו לתוכנית דירות המעבר של עמותת "אישה לאישה", ופתאום דירה לבד, אחרי שמונה חודשים, שמלאים באימהות וילדים. סוף סוף בית שלי לבד, שקט בלילות.
בהתחלה היה מוזר והיה קושי להירדם בלילות. פחד של הלבד. עבודה, לימודים ואני יכולה לבחור ולהחליט לבד. וואו, זה הרגיש חופש. היו לי שיחות אישיות, טיפול לילדות וגם פעם בשבוע קבוצה לנו לאימהות עם העו"סיות, שאני, אישית, מאוד אהבתי. זה עזר לשמוע אחת את השנייה – איך כל אחת מתמודדת מול המציאות החדשה בחוץ.
הייתי כמעט שנה וחצי בדירת מעבר. לדעתי, זו דרך מאוד חשובה שאישה יוצאת מקלט צריכה בשביל באמת להתמודד בחוץ. אחרי תקופה במקלט, ההסתגלות מאוד קשה, אם במציאת עבודה או להתחיל ללמוד ואיך בכלל לשלב הכל ומאיפה להתחיל. |
 |
פעילות לילדי בית הילדים במהלך חג החנוכה | היום, אני בשכירות. היה קשה למצוא דירה. אנשים בכלל לא רצו להשכיר לי, בגלל שאני חד הורית. עד שמצאתי דירה לקח קצת זמן ובסוף מצאתי - עם הפחד של איך אני אצליח לשלם ולהחזיק דירה.
אני מצדיעה לעצמי, ולכל אמא חד הורית, שמצליחה, ומחזיקה בית לבד עם ילדים. זה לא פשוט בכלל, כי יש חודשים שבאמת הכסף ממש ספור ומסיימים את החודש על הקשקש של השקל האחרון, אבל זה לא מה שישבור אותנו. אנחנו נשים חזקות.
היום אני אם חד הורית גאה, מגדלת את הבנות שלי באושר ומלא אהבה. אני עובדת ביום ועוסקת בשעות הערב בשיער, בשאיפה לפתוח עסק משלי ולהתפרנס ממנו בכבוד.
אני רוצה להוסיף תודה על התרומה שלכם, היא משמעותית לנו – האימהות והילדים שזקוקים למעטפת הזאת על מנת לחיות חיים בלי אלימות." |
|
|
|
|
|
|
|