איילי (שם בדוי), ילידת אתיופיה, סיימה לאחרונה שהות של שנה במקלט. היא הגיעה אלינו חסרת מעמד וחסרת אמצעים, אך עם רצון עצום להשתקם, לעמוד על הרגליים מבחינה כלכלית ולהתחיל מחדש את חייה לאחר שנים של התעללות ואלימות מצד בן זוגה.
לאחרונה, החלה את החלק השני במסע שלה, בדירת מעבר: היא עובדת, ממשיכה לקבל תמיכה וסיוע של העמותה, והילדים נמצאים במסגרות חינוך. איילי, אישה יקרה ואהובה, יצרה חברויות משמעותיות עם נשים במקלט, המהוות עבור אחת השנייה עוגן ואי של יציבות. היא שיתפה אותנו בתחושותיה במפגש הפרידה שנערך לקראת עזיבתה:
"אני זוכרת היטב את היום בו הגענו למקלט. זה היה יום רביעי אחר הצהריים, שרה ומרים קיבלו אותנו יפה ועם חיוך. מהר מאוד הכרנו את כל הצוות בבית וגם את שאר האימהות היקרות והילדים המקסימים. אחרי שיצאתי מבית של מלחמה, הגעתי לבית של אהבה.
הכרתי את שלומצי [עו"ס נשים במקלט], שליוותה אותי בכל השנה הזו. תודה על האפשרות לקבל טיפול אישי. כולכן הפכתן להיות המשפחה שלנו. המקלט הזה, כל צוות המקלט, המתנדבות והמתנדבים, תמיד הייתם בשבילי ובשביל הילדים שלי.
כולם עזרו לנו, חיזקתם אותנו וחיבקתם אותנו. וחשוב לי להגיד לכם תודה גדולה. בזכות כולן פה יצאנו לדרך חדשה ולחיים חדשים. אני מאחלת לכם הרבה בריאות ושלום במדינה.
אוהבים אותכן ומעריכים מאוד את כל ההשקעה, כל אחת בנפרד ואת כולן ביחד!" |